【阅微草堂笔记·滦阳消夏录二】

有游士以书画自给，在京师纳一妾，甚爱之。或遇宴会，必袖果饵以贻妾，亦甚相得。无何病革，语妾曰：吾无家，汝无归；吾无亲属，汝无依；吾以笔墨为活，吾死汝琵琶别抱，势也，亦理也。吾无遗债累汝，汝亦无父母兄弟掣肘，得行己志，可勿受锱铢聘金，但与约岁时许汝祭我墓，则吾无恨矣。妾泣受教，纳之者亦如约，又甚爱之。然妾恒郁郁忆旧恩，夜必梦故夫同枕席，睡中或妮妮呓语。夫觉之，密延术士镇以符箓，梦语止而病渐作，驯至绵惙。临殁，以额叩枕曰：故人情重，实不能忘，君所深知，妾亦不讳。昨夜又见梦曰：久被驱遣，今得再来，汝病如是，何不同归？已诺之矣。能邀格外之惠，还妾尸于彼墓，当生生世世，结草衔环。不情之请，惟君图之。语讫奄然。夫亦豪士，慨然曰：魂已往矣，留此遗蜕何为？杨越公能合乐昌之镜，吾不能合之泉下乎！竟如所请。此雍正甲寅乙卯间事。余时年十一二，闻人述之，而忘其姓名。余谓再嫁，负故夫也；嫁而有二心，负后夫也，此妇进退无据焉。何子山先生亦曰：忆而死，何如殉而死乎？何励庵先生则曰：春秋责备贤者，未可以士大夫之义，律儿女子，哀其遇可也，悯其志可也。
【翻译】

一些贩剑文学哈哈哈哈哈哈
穿过挪威的森林，让我走进你的梦里，夕阳落在我的铠甲，王子不一定骑白马，现在是上午十一点二十七，你不必故作冷淡，我也不想做最后的纠缠。最后问一句………………
我都懂，我都明白，我是选项E，我是planB，是分叉的头发，洗衣机流出的泡沫，超市里被捏碎的饼干，是吃腻的奶油，是落寞的城市，是地上的草，我是被踩踏的，是西装的备用扣，是被雨淋湿的小狗，是腐烂的橘子，是过期的牛奶，是断线的风筝，是被随意丢弃的向日葵，是沉默寡言的小朋友，所以能…………吗？
早上刚起床洗了个澡，看到外头的阳光真不错，我来不及穿上衣服就打开了窗帘，欣赏起了日光下的美景，我双手叉腰晒了会儿日光浴，时间一点点过去，身上差不多干了。看着大好风光，我拿起手机，想要拍下这令人心情舒适的景色，却不小心点开了…………
我本是夜上海的一名贫穷又自强的黄包车夫，看遍了这个城市的繁华和热闹，也体验了这个社会的冷漠与无情。直到那一天，我的车上坐上了一位穿着四季歌的千金小姐，我感到了我平静已久的内心再一次颤动，我知道不应该，但我却还是爱上了。我知道我的身份地位配不上她，只求有个好心人给…………………
今天，是我人生中最黑暗，最emo的时候，但是我很难把朋友当成垃圾桶或者树洞去倾诉，更喜欢憋着自己消化，睡一觉第二天醒来就好了，不想连累别人不想把负面情绪传递给身边的朋友。但是，我更希望朋友能够给予我物质层面的帮助，今天……………
היום, הוא הזמן האפל ביותר, האימו ביותר בחיי, אבל אני מתקשה להתייחס לחברים כמו פחי אשפה או חורי עצים לדבר, מעדיף לעכל את עצמם, לישון למחרת להתעורר, לא רוצה אפילו עייף אחרים, לא רוצה להעביר רגשות שליליים לחברים מסביב. עם זאת, אני רוצה שהחברים שלי ייתנו לי עזרה חומרית, היום הוא KFC יום חמישי מטורף, איזה
חבר רוצה להזמין אותי לאכול KFC
讲真的，今年已经到了十二月了，我经常不敢相信自己已经快奔三了，身边的人都在往前走，恋爱，工作，谈婚论嫁，只有我好像还停留在十年前的时光里，喜怒哀乐仍然在我的脸上，时间让我长了年岁，却没有让我成为一个合格的大人。我以为我的24岁，会工作稳定，收入可观，和喜欢的人去看山河大海，落日余晖。没想到，到了谈婚论嫁的年龄，我却仍在找自己的路上。所以…………

#每日一善[超话]#

[阿玛尼芍药]#每日一善#[鲜花] #阳光信用#

天下皆谓我道大似不肖。夫唯大故似不肖。若肖，久矣！其细也夫。我有三宝持而保之∶一曰慈， 二曰俭，三曰不敢为天下先。慈故能勇，俭故能广，不敢为天下先故能成器长。今舍慈且勇，舍俭且广，舍后且先，死矣！夫慈以战则胜，以守则固。天将救之以慈卫之。